שרווין רוזן, כלכלן שהתמחה בשוק העבודה פרסם את מאמרו "כלכלת הסופרסטארים" (The Economics of Superstars) בשנת 1981.
רוזן ניסה להסביר מדוע קיימים שווקים בהם יש עובדים שבקושי מצליחים להתפרנס לעומת כאלה שמרוויחים סכומים כמעט בלתי נתפסים. כל ענף של אמנות הוא כזה וזה כמובן תקף לספורט. יכול להיות שאתם משחקים בהפועל גזר/נען וכנראה משלימים הכנסה מעבודה נוספת ויכול להיות (הלוואי עליכם) שאתם מקבלים מיליונים בNBA. איך בעצם כלכלנים רואים את ההבדל הזה?
ההסבר שרוזן נתן הוא היכולת לספק תחליפים מושלמים.
למשל, מפעל יכול להעסיק עובד מצטיין שעוטף 20 קרמבואים לדקה. בהנחה שכולם עוטפים את הקרמבו בלי לפגום בצימקאו – כנראה שניתן להחליף את העובד המצטיין בשני עובדים שייעטפו 10 קרמבואים בדקה כל אחד, בשכר נמוך יותר בהתאמה. ממילא בסוף נחליף את כולם ברובוט.
אבל בשווקים אחרים זה עובד קצת אחרת. האם שני סרטים משעממים יכולים להחליף סרט מהנה אחד? ברור שלא. מה לגבי לצפות ב-10 סרטים משעממים? 20 סרטים משעממים? זה רק ייגרום לנו סבל ולא יחליף סרט אחד שכיף לנו לראות. במקרה כזה כל הכסף יילך לבמאים (או לסופרים והמוסיקאים) שמצליחים לגרום לנו להנאה. אלה שלא מייצרים אמנות שמספקת אותנו ייסתפקו בהרבה פחות.
יותר מזה, יש דברים שהם אפילו לא עניין של טעם:
במצב בו מספר העובדים חייב להיות מוגבל, נגיד לחמישה שחקני כדורסל, ועל מספר ההזדמנויות לבצע את המשימה היטב יש איזושהי מגבלה בדמות מספר הזריקות שקבוצה צפויה לזרוק במשחק (בNBA העונה קבוצות זרקו 88.1 פעמים, בממוצע), אז שחקן שקולע ב-5% יותר טוב מחברו לקבוצה יכול להיות ההבדל בין הפסד לניצחון.
במצב כזה, שיפורים מתונים ביעילות יכולים להביא לצמיחה מהירה מאוד בתנאי ההעסקה. הם ההבדל בין האם תוכל להתפרנס מזה, ואם כן מה יהיה גובה ההכנסה.
אבל רגע…
בסופו של דבר, כדורסל זה ספורט קבוצתי. בגמר 2004, קבוצה מגובשת ונטולת כוכבים גדולים כמו הפיסטונס הצליחה להפיל את הלייקרס האימתנית של שאק וקובי. המאבריקס האפרוריים של דירק נוביצקי הפילו את ההיט עמוסת הכוכבים והכשרונות שלברון הביא איתו. הMVP, כביכול הכוכב הכי גדול בכל עונה הוא לא תמיד זה שזוכה באליפות (סטף קרי היה האחרון שעשה זאת, ב2015) – והעונה בכלל נראה שהמועמדים העיקריים לMVP לא הגיעו רחוק מידי.
זה מעורר שאלות לגבי הסברים נוספים לשכר כזה לסופרסטארים. אל דאגה. בשביל זה יש עוד תיאוריות כלכליות. וגם אופרה.
.
עפרה .vs ירדנה
פרנצ'סקה קוצוני ופאוסטינה בורדוני היו שתי דיוות איטלקיות מפורסמות שחיו במאה ה-18 והופעות רבות בפני הקהל האנגלי. מסופר על שתיהן שהיה להן קול סופראן יפיפה וטכניקת שירה מושלמת. באופן טבעי, הן שנאו האחת את השניה. בורדוני הייתה צעירה בשנה ותמיד נאמר עליה שהיא יפה, היא קיבלה את הכינוי הסירנה החדשה (סירנה על שם היצור המיתולוגי, לא הצפירה). קוצוני זכתה לשם הסירנה הישנה והיא כנראה פחות נודעה בשל המראה שלה.
זה לא עזר ליחסים ביניהן. דווקא לעסקים זה היה מצוין ואיכשהו מלחינים רבים מצאו הזדמנויות להזמין את שתיהן לשיר ביחד. לא ידוע מתי הומצאה ההירדמות במהלך אופרה אבל בהופעות שלהן הקהל מעולם לא היה ישנוני – מחנה קוצוני דאג לצעוק ולהפריע בכל פעם שברודוני התחילה לשיר ומחנה ברודוני החזיר לקוצוני באותו המטבע. השיא הגיע בשנת 1727 כאשר בהופעה בה נכחו גם נציגים מבית המלוכה הן הסתערו האחת על השניה והפכו את האופרה לקרב האבקות. ההופעה בוטלה, כך גם שאר עונת האופרה, העיתונים הלונדונים לעגו וחגגו. הן כמובן המשיכו להופיע יחד עוד שנה שלמה.
כישרון זה לאלמונים
אני לא יודע מה הוא חושב על זמרות אופרה מתאבקות, אבל בשנת 1985, כלכלן אמריקאי אחר ששמו משה אדלר הציע הסבר אלטרנטיבי להכנסות הגבוהות של סופרסטארים: בשוק שבו יש עלות גבוהה של חיפוש בעלי מקצוע, המפורסמים יותר יכולים לזכות בכל הקופה.
עלות יכולה להתבטא למשל בזמן. כל חובב מוסיקה יכול לספר על הלהקות האהובות עליו שכולם צריכים לשמוע אבל במקום זה ההדיוטות מכירים רק את הלהקות שנחרשו ברדיו. בקשו המלצה למוזיאון בפריז מחובב אמנות רציני והוא יסביר לכם איזה מוזיאונים מציגים אמנות אמיתית ואיזה מוזיאונים הם סתם "מלכודות תיירים" (אלה שמרוויחים כסף, מן הסתם).
האם זה תקף גם לכדורסל? האם החוזה הגבוה הולך למי שמושך קהל? בכל זאת, העניין המוגבר העונה הלך לכוכבים שיותר הזכירו סלבריטאים בסדרות ריאליטי מאשר לכאלה ששיחקו בקבוצות מנצחות. זו גם ביקורת שמופנית כלפי פרשני ספורט – שלפעמים נראה שהם שם יותר בשל אישיות ססגונית מאשר בשל זה שהם הכי טובים ומבינים בתחומם.
מה יותר חשוב – כישרון או עוקבים באינסטוש?
לפי מספר מחקרים אמפיריים – סופרסטארים אכן מביאים יותר נצחונות. מי שעושה יותר טוב את תפקידו על המגרש שווה יותר לקבוצה.
אבל המחקרים מוצאים עוד משהו – חוסר שוויון בשכר בין שחקנים דווקא משפיע שלילית על התוצאות. אפשר להבין מזה שאולי כששחקנים בקבוצה מרגישים פחות שווים מהכוכב הם משחקים קצת פחות טוב, או שפשוט צוות טוב הוא גם חשוב – מה שזה אומר בפועל אבל זה שאם הבאת סופרסטאר תצטרך לשלם יותר גם לצוות התומך.
גוף מחקרים נוסף מראה עוד משהו חשוב – סופרסטארים מביאים קהל. גם במשחקי בית וגם במשחקי חוץ. מה שאומר בגדול, שגם בעונה שבה לא תזכה באליפות כדאי שיהיו לך שחקנים שבשבילם הקהל ירצה לבוא ולצפות במשחקים. רואי החשבון של הקבוצה גם יודעים את זה, קשה להאמין שזה לא שיקול.
לפי מחקר של המפריז וג'ונסון מ-2019, The Effect of Superstars on Game Attendance: Evidence From the NBA השחקן שייצר את ההשפעה הכי גבוהה על גידול בקהל היה, באופן לא מפתיע – מייקל ג'ורדן. משחקים בנוכחותו הביאו לגידול של 4,831 אוהדים במשחקי בית ו-4,236 אוהדים במשחקי חוץ. ג'ורדן לא היה רק שחקן כדורסל טוב, הוא גם היה מלכודת התיירים המושלמת.
אז גם שרווין רוזן וגם משה אדלר צדקו. כולם מנצחים. או לפחות מקבלים פרס על השתתפות.
ובסופו של דבר – אין סתירה בין הדברים. בכדורסל (כמו באופרה) צריך להיות מספיק טוב כדי להיות על המגרש. אבל אם אתה כבר על המגרש אז תשתדל להיות קצת מעניין.
עכשיו לפחות אני מבין את הביטוי – אופרה אחרת לגמרי….
ומייקל ג'ורדן= מלכודת תיירים זה מעולה.
מעניין, תודה יונתן.
אם אפשר לזיין קצת את המוח (בכל זאת, בשביל זה אנחנו כאן) אז לא הייתי מציב את זה כ'או או' אלא יותר כתוצאה של קורולציה. כך שאפשר גם לשאול האם ג'ורדן היה מלכודת תיירים בעיקר כי הוא היה שחקן כדורסל ממש ממש טוב, וששחקן ממש טוב בהגדרה יהיה גם שחקן מעניין שמושך קהל.
אבל כן, זה משחק שבהגדרה אמור להיות בידור להמונים וברור שלפני הכל, מדובר בשואו.
תשובה חלקית אתה יכול לקבל למשל מהצד השני.כמה אנשים נסעו לסן אנטוניו רק בשביל לראות את דאנקן?
קודם כל, לא יודע (וחיפוש גוגל קצר דווקא מראה שדאנקן דווקא כן היתה דמות שמוכרת חולצות וכרטיסים). דבר שני, כמה דוגמאות לסופר-סטארים "משעממים" כמו דאנקן יש? אם אכן הוא היה משעמם, זה יוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל.
ברור שהוא מכר חולצות וכרטיסים אבל שמדברים על מלכודת תיירים מבחינתי הכוונה למשל שלהגיע במיוחד לשיקגו בשביל לראות את מייקל משחק(כן כן עשיתי את זה ועוד בשנת 1996 שילמתי על כרטיסים של 70$ 400$) אצל דאנקן קשה לי לראות אנשים שעשו דברים כאלה(חוץ מהאוהדים השרופים).עוד דוגמא שאפשר לחשוב עליה-קוואי לנארד.אפרופו דוגמא שדווקא לא מסתדרת לי(אולי כן) זה יאניס שעל פניו יותר מהשטאנץ של דאנקן אבל אותו דווקא נראה לי שיבואו לראות במיוחד
לא חושב שהמדד המאוד ספציפי שהבאת (לבוא במיוחד לעיר) זה מה שאליו התכוון המשורר כאן. מה גם שזה מדד מאוד לא הוגן כי הוא כולל בתוכו את האטרקטיביות של העיר, וגם תכלס, כמה אוהדים כבר טסים במיוחד ר ק בשביל לראות שחקן כדורסל? גם טיסות לברצלונה של מסי כוללות בתוכן טיול לעיר מגניבה עם אוכל טוב.
"מלכודת תיירים" הוא קצת דאחקה שלי, לא חושב שהכוונה של החוקרים הייתה דווקא לנסיעות – אלא פשוט שחקנים שגרמו גם לאנשים שהם לא צרכני משחקים מושבעים להגיע רק כדי לצפות בהם.
לגבי המחקר, אם יותר להעמיק בו כי הוא מעורר עניין – הוא לא בחן הרבה כוכבי על. כנראה שהייתה להם מגבלת משאבים באיסוף החומר והם לא סיננו לפי מדדים כמו 6 עונות הכי טובות אלא פשוט בדקו את אלה שהצטיינו לאורך רוב הקריירה.
זה שהשאיר אותם עם מג'יק, לארי, ג'ורדן, דאנקן ולברון. קובי למשל נפל בגלל הזמן שלקח לו להבשיל, שאק כי הקריירה שלו ירדה באופן חד. אז יש להם לאן להרחיב במחקר. תסלחו לי על זה שלא הכנסתי את הכל לכתיבה כי ממילא קשה לכתוב על מחקרים באופן שוטף – להכניס את הדיסקליימרים יהפוך פוסט בהופס לבלתי קריא. לדעתי אבל, גם אם הם ירחיבו את המחקר התוצאות יישארו דומות.
.
לגבי טים דאנקן: הוא כאמור, כן נבחן במחקר. הייתה לו השפעה חיובית על משחקי בית. הוא השחקן היחיד מבין כוכבי העל שנבדקו שהייתה לו השפעה שלילית על נוכחות הקהל במשחקי חוץ של קבוצתו.
בהפסקות של אחת מסדרות הפלייאוף, היתה מישהי שמסוגלת לנסוע על חד אופן תוך כדי שהיא מקפיצה קערות מכף הרגל אל הראש שלה ויוצרת מגדל. הבחורה הזאת לא פחות מוכשרת בתחומה מקיירי או קרי או אחרים.
האם היא מקבלת עשרות מיליונים? כנראה שלא.
מה הסיבות למיליונים? בראש ובראשונה ההכנסות שנובעות מהמותג NBA. מותג עולמי ומצליח שמכניס הרבה כסף יאפשר לתת משכורת גבוהה יותר לעובד.
סיבות נוספות:
תקרת שכר והיצע כוכבים מוגבל יוצרים לחץ על הקבוצות.
תקרת מינימום שמתחת אליה אתה משלם כסף לקבוצות וזה דוחף אותך לתת סכום משכורות מינימלי ועוד.
המודלים האלה לא יכולים ממד להשוות בין ענפים שונים. גם הגדרה של ענף היא כמובן גמישה ועדיין, הם יכולים להסביר את ההבדלים בשכר בין שחקן בג'י ליג לזה של שחקן בNBA לזה של כוכב בNBA… או אולי בין מקפיצת קערות, למסובב צלחות למתקפלת לתוך אגרטלים. למרות שכאן אני לא יודע איך משווים כשרונות.
הבחורה הזאת היא אלופה, לא פחות.
יש אמרה סנית שאומרת שהדרך לעושר היא להטות קצת מממיימי הנהר לכיוון שלך.
הבחורה עם הקערות מנסה להטות נהר שאין בו מים.
שחקן NBA מטה את הנהר קצת עליו ואילו ג'ורדן מטה נהרות אחרים (ספורט בידור, ציוד וכו…) אל הנהר שלו ואז מטה את הנהר לאגם הפרטי שלו.
בס"ד
תודה רבה. ץ הד באים נכונים אבל משכורות השחקנים הן בהתאם להכנסות הליגה,
שמושפעת מהמון גורמים. שיווק טוב פירושו גם שכר גבוה.
ברור. יש כאן גם הרבה משתנים שמשפיעים האחד על השני – למשל, הבוסט לפופולאריות של הליגה שהביאו מג'יק ולארי פוטנציאלית יכל השפיע גם על ההכנסות של אלכס אינגליש וטרי קאמינגס…
המודל אבל מנסה להסביר למה בשווקים מסויימים יתרון שולי מביא לעליה הרבה יותר גבוהה מאשר בשווקים אחרים.
מעניין מאד, תודה רבה יונתן.
מעניין הפוסט. בעיקר החלק על האופרה לה מרמור.
האמת שרציתי לבדוק לאחרונה איזה מן גריפט עובד על איזה אנשים. לכל אחד יש סוג של הונאה שהוא יותר פגיע עבורה כי הוא נבנה להאמין בנראטיב הזה. העניין שלי היה בעיקר מי יותר יפול לקונספט של כת האינדיבידואליזם, שיעדיף לחשוב על עצמו כאל הגיבור המיוחד שיציל את העולם. זה משהו שאפשר לראות בארצות הברית בצורה מאוד בולטת עם קיו-אנון, אמוויי, וכל מיני כתות והונאות כספיות שונות. רעיון הסופרסטאר משחק על אותו קונספט, אותו הראייה, בדיוק. אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה הונאה, בכל זאת משחק הכדורסל המודרני מבוסס על אנשים שממש טובים בתחומם, אבל השיח מסביב וכתוצאה מכך גם ההטייה של מחקרים כאלו שנעשים בארצות הברית מבוססים על הנטייה הזו.
לרגע, לא הבנתי בסוף. ג'רמי גרנט שחקן טוב או לא? איתחלת את ווסטברוק?
אני לא בטוח שהבנתי את הרוב…
לגבי ראס. אני מקווה שהלינק יעבור, אבל אם בודקים בגוגל טרנדס את העניין שראס קיבל לעומת הMVP של העונה, ראס חד משמעית כוכב-על, לפחות לפי המודל של אדלר. מעניין אם הלייקרס מצליחים לעשות מזה כסף.
https://trends.google.com/trends/explore?q=%2Fm%2F03y9ygn,%2Fm%2F0110q02h
מכיר את הביטוי "את מי צריך לרצוח כאן כדי לקבל קצת תשומת לב?"… נחש מה יוקיץ' עשה בתחילת נובמבר 2021.
וסטף הרבה יותר עניין אנשים משניהם (לא רק בפלייאוף) ובכלל הייתה לו עונה מלאת תהפוכות.
אני לא נוגע יותר בגוגל טרנדס הערב…
מדינות שבהן יוקיץ' מוביל על ראס: סרביה, בסדר, מובן. ארגנטינה, נגיד, קמפאצו וזה. שבדיה. רק שבדיה מתעניינים בכדורסל ולא בטרגדיות יווניות?
אז אתה ממליץ עונה הבאה ליוקיץ' להיכנס בראס ישר בהתחלה ולקבוע את הנראטיב?
.
אני בעצם מנסה להשוות בין הטיית הסופרסטארים הזו לתופעות בסגנון קיו-אנון ונסארה (למי שמכיר) לפחות מבחינת המקור שלהן, על איזו הטייה שלנו הן משחקות (לפחות של חלקנו. לאחרים יש הטייה לסיפורים אחרים ואפשר לתפוס/להלהיב/לרמות אותם עם משהו אחר). לא בקטע רע, אלא פשוט ניסיון להבין את מה שמשפיע עלינו.
כלכלה מנסה בעיקר להסביר החלטות של בני אדם לפי שיקולים רציונליים, כגון רווח. אתה לא תתעניין במותג בגלל איך שהוא גורם לך להרגעש אלא בגלל דברים כמו איתות של מותג על איכות ואמינות שתחסוך לך בטווח הארוך, או תפיסת הזדמנות לרווח פוטנציאלי ממה שהמותג יישדר.
אז מה שכלכלת סופרסטארים מסבירה, לפחות במודחים האלה, זה את עניין העדר התחליפים ואת עניין עלויות המידע. כדי להסביר את העניין וההתרגשות שלנו מקונספירטורים, פרובוקטורים, קרינג'ומטרים (המצאתי מילה) – אולי כדאי לפנות לתחומים כמו פסיכולוגיה. אני גם סקרן לתשובה ממש טובה לזה.
פוסטמצויין ו מעורר מחשבה יונתן. כדורסל שונה מענפי הופעה אחרים בזה שהמשכורות מבוססות על הכנסות (כולל חוזי טיווי וכו'). זה בגלל ארגון השחקנים נגד ה-NBA. באף סוג אחר של "הופעות" אין דבר כזה.
יש בהוליווד איגוד תסריטאים (שאפילו הייתה לו שביתה מפורסמת), איגוד מלחינים (שלפי הסיפורים חסם במשך שנים כניסה של מלחינים מחו"ל וסגנונות חדשים) ואיגוד שחקנים. לכל הפחות. החוזים בכל ענף הם שונים, מן הסתם אבל גם בענפי אמנות אחרים יש מכירות ישירות, תמלוגים, השתתפות בפרסומות, תמלוגים ממרצ'נדייז ושימוש בזכויות יוצרים וכן הלאה.
אני לא בטוח איך איגוד השחקנים בNBA משפיע על המודלים האלה – אם הוא מחליש או מחזק אותו, זו שאלה מעניינת, אם כבר יש לי תחושה שהוא מחזק אותו כי פערי השכר דווקא עלו.
תודה,
למה אנחנו ממליכים מלכים ומקטינים את עצמנו היא שאלה מתחום הפסיכולוגיה החברתית, והאנתרופולוגיה.
היו מודלים של דרכי חיים שבהן אין בכלל קשר בין כישורים או יכולת מסויימת למעמד חברתי או כלכלי, לא בחברות גדולות.
צריך לציין שלהבדיל משווקי אמנות אחרים (שחקן קולנוע, לדוגמה),
שוק ה-nba רחוק מלהיות שוק תחרותי אמיתי,
וככזה, מחקרים על שוויוניות שכר בקבוצות ביחס להצלחה הם בעייתיים מאוד.
.
ועדיין,
ההשוואה בין ג'ורדן לג'וליה רוברטס היא השוואה מצוינת.
הצמד הרוויחו יותר בגלל שהם מצויינים במה שהם עושים ובגלל שיש ביקוש אדיר למרכולת שלהם ספציפית.
למה התחרותיות המוגבלת (מסכים שהיא קיימת) הופכת מחקרים לגבי השפעה של שוויון בשכר על הצלחה לבעייתיים?
.
המאמר של רוזן אגב, עסק גם בכירורגים וטען שכירורג עם 10% הצלחה יותר טובים ייקבל שכר הרבה יותר גבוה מכירורג אחר ופציינטים יישלמו כי בסופו של דבר יש לך הזדמנות אחת להצליח. אני לא מכיר מספיק את הענף ולא הבאתי את זה כדוגמא.
.
בסופו של דבר המשותף הוא בזה שאנחנו מדברים על מקצועות שבהם צריך מישהו שמבטיח הצלחה במשימה הבאה שלו:
שחקן קולנוע טוב מאותת לקהל שיהיה סרט טוב ולבעלי האולפן הוא מאותת שיבוא קהל – אז הוא ייקבל שכר גבוה.
שחקן כדורסל עושה את אותו הדבר – רק לגבי הסיכוי לשים את הכדור בסל (או לנצח את המשחק).
אחלה פוסט.
מאוד מעניין, השכר של סופרסטארים אמנם גבוה, אבל הוא חלק מהכנסות, נערת הצלחות אמנם מוכשרת אבל לא מייצרת הכנסות, שחקנים אמנם מקבלים מיליונים אבל בעל הבית עדיין מרוויח הרבה יותר מהם.
יש תמיד את הסיכוי שהיא סופרסטארית בהשוואה למתחרים בתחומה…